תמיד יש עוד אפשרויות

השבוע סיימתי כמה מפגשי אימון עם אישה מבוגרת. בת 76 עם חרדות מאוד קשות לגבי מצבה הרפואי ובעיקר החרדה והפחד מהשלב הבא- היפרדות מהחיים.

סימפטומים של דיכאון או חרדה שכיחים בכל שכבות הגיל, וכך גם בגיל השלישי. אבל בגיל השלישי, חייבים להיות רגישים עוד יותר לגבי הגורמים המיוחדים בגיל הזה. הגורמים יכולים להיות הבדידות על רקע יציאה לפנסיה, עזיבת אחרון הילדים את הבית, הצטמצמות המעגל החברתי עקב פטירה של חברים ומשפחה וירידה במעורבות בפעילויות חברתיות שונות. גורם נוסף הינו התאלמנות והתמודדות עם שינויים פיסיים, מוטוריים וקוגניטיביים- החל משינויים בהופעה החיצונית וברמת אנרגיה הגופנית ועד להתמודדות עם מגבלות פיסיות וקוגניטיביות משמעותיות (נכות, ירידה ביכולות קוגניטיביות כזיכרון וריכוז). ההתמודדות והקושי להשלים עם שינויי הגיל והשלכותיהם מלווה אצל חלק מהאנשים במצוקה נפשית משמעותית.

כמו כן, חלק מהאנשים חווים עם הכניסה אל הגיל השלישי מעין "חשבון נפש" הכרוך לא פעם בהתבוננות מכאיבה על מה שהוחמץ, מה שלא אפשרי עוד וכן הלאה.

בלימודיי בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, מאוד התחברתי לתיאוריה של אריקסון שחילק את החיים לשמונה שלבי התפתחות, כשבכל שלב קיים קונפליקט בין הצרכים האישיים של האדם ובין דרישות החברה. השלב השמיני בהתפתחות מאופיין בקונפליקט בין תחושת שלמות לתחושת ייאוש.

בשלב זה נערך סיכום של הישגים וכישלונות בחיים, וכאשר האדם יגיע לסיפוק מחייו, יחוש אחדות האני. כלומר, הוא מקבל בסיפוק והשלמה את חייו, על הטוב והרע בהם וחש שחייו בעלי משמעות וחשיבות, ואף משלים עם עובדת המוות כסיום החיים המספקים ומשביעי הרצון.

לעומת זאת, ייאוש ופחד מפני המוות, מתרחש כאשר אין השלמה וקבלה של החיים בעבר ובהווה, אלא האדם חש החמצה, מרירות, חרטה ואי שביעות רצון. תחושה כזו עלולה ליצור אצלו קושי להשלים עם סיום החיים.

המפגש איתה עסק ב״מסגור מחדש״ (reframing) של החיים. טכניקה מעולה שיוצרת שינוי בתודעה ומביאה לפריצת דרך במצבים של קונפליקטים פנימיים. המטרה הייתה לזהות ואז לשנות את האופן בו היא ראתה מצבים, חוויות, אירועים, רעיונות ו / או רגשות

הרעיון המהותי מאחורי ריפריימינג הוא שנקודת המבט שלה תלויה במסגרת (frame) בתוכה היא רואה את הדברים. המסגרת הסכמטית הזו נוצרת דרך תהליך קוגניטיבי של מסגור (Framing). וכאשר ״הזזתי״ את המסגרת, המשמעות השתנתה והרבה פעמים גם החשיבה, הרגש וההתנהגות משתנים בהתאם.

עוד דרך להבין ריפריימינג היא לדמיין שמסתכלים דרך פריים של מצלמה. התמונה הנראית דרך העדשה יכולה להשתנות אם מסתכלים קרוב יותר או רחוק יותר, ואיתה החוויה.

דוגמה ספרותית ידועה למסגור מחדש נמצאת בספרו של מרק טווין, תום סויר. כזכור, תום סוייר מקבל עונש לצבוע את גדר הבית דווקא ביום א', שבו התכוון לצאת עם חבריו לדיג. כאשר חבריו לועגים לו, הוא מעמיד פנים כאילו הוא נהנה מאוד מהעבודה. החברים מתחילים לקנא בו עד אשר הם מוכנים לשלם לו עבור "העונג" להשתתף במלאכת הצביעה. עבודת הצביעה שנתפשה כעונש ולכן כמושא ללעג, נתפשה פתאום כפרס ולכן כמושא לשאיפה, בגלל המשמעות החדשה שתום סויר נתן לה בהעמדת הפנים שלו.

לאחר המפגשים, המתאמנת חוותה תבונה והגיעה למסקנות שונות מאותו המידע שהציגה לי קודם. כשהצליחה ליצור אמונות חדשות שיהיו זמינות בזיכרון, היא סוף סוף חוותה את ״השלמת האני״ - הבנה עמוקה של החיים וקבלתם ללא רגשות של חרטה ותסכול.

חשוב להזכיר לעצמנו תמיד שהמסקנה הראשונה שקופצת לנו לתודעה היא רק הסבר אפשרי אחד ויש עוד המון אלטרנטיבות אז אם אתם מתקשים לראות את האפשרויות הנוספות בחייכם, מרגישים תקועים, תחושה של אין מוצא ואפילו חווים רגשות של כעס, תסכול רתיעה.. זה בדיוק הזמן לדבר איתי ותזכרו- תמיד יש עוד אפשרויות!